רש"ש על סוכה נ״ו

1 גמרא יכול אף בחובות הבאות שלא מחמת הרגל ברגל ת"ל כו'. לפ"ז לכאורה שוב לא נצרך מעוטא לשאר ימה"ש מקרא דמאחד שעריך דלעיל ואולי דאיצטרך למעט מוספי דר"ה ודר"ח:

2 שם לימא רב דאמר כב"ש. אע"ג דב"ש גופייהו ל"ק טעמא דחיובא דיומא. אשכחינן טובא בש"ס דל"ק התנאים עיקר טעמייהו. עי' ר"ה כו ומש"כ שם כא ב בס"ד. ועי' תד"ה עד כאן:

3 שם ע"כ ל"א ב"ש התם אלא שהיום גורם כו'. נראה דה"ה דהמ"ל גם מטעם הב' וכבר קידש כו' אלא דנקיט ריש דבריהם והוה כמו וכו' או אגב דקאמר אליבא דרב לעיל טעם הא' דב"ה לבד דהב' שייך נמי הכא נקט נמי לרבב"ח טעם הא' דב"ש:

4 שם דתניא הילך מצה כו'. תוספתא פ"י דזבחים. וע"ש דצריכה תיקון:

5 שם לאתויי פהע"ד ש"צ ושעירי ע"ז. לכאורה דה"ה חטאת יחיד ואשמו ולפלא ששיירם במתניתין ואולי שהם נכללו במאמר והוא מקריב את הכל ול"ד קאמר הש"ס לקייץ המזבח ועי' לעיל בתד"ה ובחילוק:

6 שם לאתויי קייץ המזבח. עפרש"י והרע"ב שכ' ממותר שירי הלשכה תמוה עי' פ"ד דשקלים:

7 רש"י ד"ה לימא רב כו'. כצ"ל:

8 רש"י ד"ה בין מלפניה וכן אם חל שמיני כו'. התוי"ט כ"ע וה"ה כו' ושני דר"ה אגב שיטפי' ל"ד דאפי' אם חל בשבת עצמו אינו בד"ז שיהיו כולם שוין דהא לא שנינו אלא בג' פרקים ופרש"י בג' רגלים וכ"מ מהלימוד דמאחד שעריך בשעה כו' וא"ז אלא בג"ר שחייבין בראיה:

9 רש"י ד"ה הנכנסין את המגיע לחלקן כו' כדי שיראו שהן נכנסין. כצ"ל:

10 רש"י ד"ה וחלונה בעובי כותלי התאים שבצפונו כו'. בזבחים נה ב בפירושו בד"ה שני פשפשין כ' דבכותל האולם גופו במערבו היו החלונות וכ"כ שם לעיל כ בד"ה ה"ג אבל מן החליפות וגם משמע שם דבשני הצדדים ר"ל בט"ו שבצפון ושבדרום היה בה"ח גם כותלי התאים לא היו נראין ע"פ בהח"ל כי לצפון התאים היה המסיבה כמבואר במדות פ"ד מ"ה ומ"ז לפירושו ביחזקאל שהביא שם התוי"ט במ"ג בסופה ע"ש:

11 תד"ה והלכתא א"נ חשיב נמי ללה"פ חובת היום ואע"פ כו'. עי' מהרש"א ואנכי ל"י איך יתכן שיקרא לה"פ חיובא דיומא אף אם היה קרבן שבת זה כיון דהוא נוהג גם בשאר שבתות השנה והוא נגד שתה"ל כמו זמן נגד סוכה ואף דזמן אינו נוהג בשבתות:

12 גמרא וי"א משמרתו שוהה לבא כו'. פי' שלא באה כולה ביום ו' אלא מקצתה והשאר באו בימים דאחר השבת ובזה א"ש לישנא דנכנס ישבב אחיו עמו כו':

13 שם משום ברתי' קנסינן ליה לדידי'. ופרש"י אפי' לאבוה מי ה"ל למקנסי'. ועי' רש"א בח"א שכ' ודאמרי' את אביה היא מחללת כו' אבל לא לקנס וקשה דהא אמרי' בסנהדרין נב שאם הי' נוהגין בו קודש נוהגין בו חול ופי' המרדכי שם בשם רש"י דהיינו שלא לפתוח ראשון כו':

14 רש"י ד"ה ונכנס ישבב עכב ישבב במשמרתו כו'. כצ"ל:

15 ירושלמי דמכלתין בעז"ה

16 הל"ח מי הודה למי כו' או ב"ה לב"ש כו'. ק"ק מדוע לא פשיט ליה מהא דלא חשיב לה בעדיות פ"א בדברים שחזרו ב"ה להורות כב"ש:

17 שם טמאה שהיא בעשה. פי' בקה"ע מקרא דואחר יאכל מן הקדשים ע"ש ואשתמיטתיה גמרא ערוכה שלנו ביבמות ס"ד עג דיליף לה שפיר מקרא אחרינא ע"ש:

18 שם ולא עוד אלא שהיו רואין דברי ב"ש וחזרו בהן. ק"ק הא מצינו דגם ב"ש הודו לב"ה בהא דתרומה לעיל:

19 בשלהי מכילתא המה יסד דוד ושמואל הרואה באומנתם אומנות גדולה היתה שם שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה. המל"מ בפ"ד מהל' ערכין כ"ע שלא ידע הכוונה והחכ"צ סי' קכ"ב פירשו והק"ע הקשה עליו וביערות דבש ח"ב פי' דהכוונה הוא דאם אירע יובל במשמר שנטל כבר פעם א' שדה אחוזה היה מוכרח ליתנה למשמר הבא אחריו וכן לעולם והאומנות הי' בזה שעשו משמרות מכוון לחשבון היובלות שמנו בנ"י בשני הבתים יחד כמ"ש הרמב"ם בפ"י מהלכות שמיטה ויובל שבבית הראשון מנו ט"ז יובלות ובהב' ח' ע"ש בכ"מ. ואנכי תמה עליו. א' הא מבואר שם דבבית ב' לא מנו יובלות אלא לקדש שמיטין אבל יובלות לא היו נוהגין. ב' קודם דוד ושמואל חלפו כמה יובלות כאשר תמצא הכל מבואר ברמב"ם שם:

20 נשלמה בעז"ה מסכת סוכה